לימוד שוק ההון – כך תבינו איך הוא עובד

לימוד שוק ההון יכול להיות פשוט

לקבלת הלוואה

לחצו לפרטים

הלוואה מהירה ללא ערבים

לחצו לפרטים

להלוואה מיידית לכל מטרה

לחצו לפרטים

ני"ע

נייר ערך הנו מסמך אשר מקנה לבעליו זכויות חוקיות וציפיות לקבלת תזרימי מזומנים בעתיד ועל כן הוא בעל שווי כלכלי ונסחר בשוק הפיננסי.

מגוון הסוגים של ניירות הערך עצום והם נבדלים בתשואתם, ברמת הסיכון וברמת הנזילות שלהם.

נסביר מעט על ניירות הערך העיקריים:

אג"ח

איגרת חוב הנה נייר ערך המחייב את המנפיק לשלם לבעל האיגרת תשלומים המוגדרים מראש הן בזמן והן בגובה התשלום. למעשה קניית אג"ח הנה מתן הלוואה לגוף המנפיק והתשלומים השונים הנם החזר החוב לרוכש האיגרת. חשוב לציין כי הגוף המנפיק יכול להיות מדינה, חברה ציבורית, חברה ממשלתית, עירייה וכו'.

קיימים סוגים רבים של אגרות חוב כאשר אגרת החוב הבסיסית ביותר מאופיינת ע"י ערך נקוב, זמן לפידיון, שער ריבית נקובה ומספר תשלומי הריבית המשולמים במהלך השנה.

אג"ח שאינן נסחרות

אג"ח מיועדות – אגרות חוב בלתי סחירות אשר הונפקו ע"י הממשלה לגופים מוסדיים שונים (קרנות פנסיה, ביטוחי חיים וכו'). היות והן אינן סחירות, הן לא נתונות לשינויי שווי הנובעים משינויים בשערי הריבית במשק או מתנודות בביקוש ובהיצע של אגרות חוב, וכתוצאה מכך הן שומרות על תשואה קבועה לפידיון. מוצר פיננסי זה היה נפוץ בישראל עד לאמצע שנות ה – 90 כחלק מהתפיסה החברתית של הממשלות השונות – עידוד החיסכון הפרטי במטרה למנוע בעתיד נפילת נטל האוכלוסייה הקשישה על כתפי הציבור. אולם מאז הרפורמה שבוצעה בשנת 1995 ירדה כמות האג"ח מסוג זה המותרת להחזקה ע"י הגופים המוסדיים והריבית עליהן ירדה גם היא.

אג"ח סחירות

קיים מגוון רב של סוגי אג"ח הנסחרים בבורסה והן נבדלות האחת מהשניה בזמן לפדיון (ט"ק/ט"א), סוג ההצמדה (ללא הצמדה/ הצמדה למדדים שונים), תשלומי הריבית (שנתיים/חצי שנתיים וכו’, ריבית שיכולה להיות קבועה/משתנה), תשלומי הקרן (תשלום על פני מספר שנים/ תשלום חד פעמי) ועוד.

חשוב להבחין בין אג"ח ממשלתיות המונפקות ע"י הממשלה כאשר הסיכון לחידלון הפירעון בהן הוא נמוך (הממשלה היא מנפיקת האג"חים המרכזית בשוק ההון בישראל), לבין אג"ח המונפקות ע"י גופים פרטיים (אג"ח קונצרניות, אג"ח חברות) בהן הסיכון גבוה יותר.

אג"ח פרטיות (אג"ח חברות/קונצרניות)

מונפקות ע"י גופים פרטיים המעונינים לגייס הון מהציבור. העלות הקבועה בהנפקת אג"ח גבוהה יחסית וסחירותן נמוכה בהשוואה לאג"ח הממשלתיות, כך שחברות פרטיות לעיתים קרובות מעדיפות מקורות חלופיים לגיוס הון (אשראי, מניות וכו’). כמו כן חברות שונות פנו להנפקת אגרות חוב הניתנות להמרה במניות, בהן דרישות הבורסה פחות מחמירות ועלות הנפקתן נמוכה יותר. תעודות אלו נותנות למחזיק בהן בסוף תקופה נתונה, את האפשרות לקבל מניות של מנפיק האג"ח. כלי זה נותן אפשרות ליהנות מיתרונות האג"ח בלקיחת סיכון נמוך מצד אחד ומצד שני מאפשר במקרה של עליה במחיר המנייה לממש את האופציה הגלומה בה ולקבל תשואה גבוהה. בהשקעה באג"ח פרטיות חשוב להתייחס לדירוג רמת הסיכון (ניתן למצוא דירוגים של חברת "מעלות" המדרגת בדומה לדירוג המתבצע ע"י s'Moody או Standard&Poor's בארה"ב). המצב העסקי יקבע את רמת הסיכון ברכישת אגרת החוב וככל שהגוף ידורג כיציב יותר, רמת התשואה שתקבע תהיה נמוכה יותר.

הידעת? – לגזור קופון

המושג "לגזור קופון" בא מעולם האג"ח. כאשר הונפקו אגרות החוב הראשונות הועלתה השאלה איך ליצור את מנגנון התשלום והפיקוח על האג"ח. הדברים התגלגלו לכך שאג"ח המחלקת תשלומים במהלך חייה, בתקופות קבועות, תורכב מהתעודה עצמה כאשר בחלקה התחתון קופונים הניתנים לגזירה. מחזיק האג"ח היה גוזר את הקופון, ניגש איתו לבנק ומקבל את כספו – ומכאן הביטוי "לגזור קופון".

אג"ח ממשלתיות נפוצות

אג"ח צמודות למדד המחירים לצרכן: גליל, שגיא וכפיר.

מונפקות לתקופה של 4-25 שנים (משתנה מאגרת לאגרת וכן נתון לשיקולה של הממשלה בעת ההנפקה). הגליל והשגיא בעלות ריבית קבועה, בעוד הכפיר בעלת ריבית משתנה הנקבעת ע"פ מנגנון מסוים מראש. מנגנון ההצמדה במקרה זה הוא למדד המחירים לצרכן כפי שנקבע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אג"ח צמודה למט"ח: גלבוע.

מונפקת ל- 5 שנים, צמודה לשער הדולר האמריקאי ונושאת ריבית משתנה חצי שנתית.

אג"ח בלתי צמודות: מק"מ (מלווה קצר מועד), גילון ושחר.

איגרת השחר ניתנת להנפקה לטווח של שנתיים עד 20 שנה. המק"מ הנו שטר ניכיון המונפק ע"י בנק ישראל לתקופות שונות של עד שנה, והגילון קצר טווח גם הוא.

מניות ומדדים

מניות: מניה רגילה הנה נייר ערך תמידי המייצג בעלות חלקית על החברה. המניה אינה מגיעה לפדיון בתאריך עתידי כלשהו (להבדיל מאג"ח) והיא צפויה להתקיים ולייצג בעלות על החברה כל עוד החברה קיימת. הבעלות הנה בע"מ (עירבון מוגבל) – בעלי המניה עלולים להפסיד את הכסף שהושקע במניה אך הם אינם חשופים לתביעות כספיות שונות אחרות.

קיימים סוגים שונים של מניות אשר מקנים זכויות שונות לבעליהן אולם מרבית המניות הנסחרות בשווקים הן מסוג יחיד. הרעיון העיקרי העומד מאחורי ההשקעה במניות הוא הדיווידנד. קניית אותה תעודת בעלות חלקית מאפשרת למחזיק בה לקבל תמלוגים על השקעתו- הדיוידנדים הם תשלומים שמקבלים בעלי המניות מתוך הרווח שצברה החברה ומכאן התגמול על השקעתם בה. יש לזכור כי השקעה נכונה מבוססת על ראייה זו שכן התשואה על מניות אמורה לבוא ממניות אלו ולא מתנודות בשעריהן.

בארה"ב לדוגמא הנוהג של חלוקת דיוידנדים נרחב יותר מאשר בשוקי ההון בארץ. רבים מרוכשי המניות שם אינם קונים במטרה להרוויח מתנודתיות השער אלא בשל היסטוריה טובה של חלוקת דיוידנדים בחברה. בארץ חלוקת דיוידנדים עדיין אינה רווחת כבארה"ב ורבים משקיעים (קונים) במניה מתוך מטרה למכור אותה בעתיד כאשר מחירה יעלה. התגמול על ההשקעה יהיה בהפרש בין המחיר בו נקנתה המניה למחיר בו נמכרה (ובתוספת הדיוידנדים אם חולקו).

מדדים

לפני שנדבר על מדדים נסביר מהו פיזור סיכון. נאמר שזוג הורים רוצה ילד מוצלח. הם יכולים להביא לעולם ילד אחד ולהשקיע בו את כל ממונם: לשלוח אותו לחוגי קרמיקה, לממן לו מורים פרטים בכימיה וכו'. למרות ההשקעה ייתכן שהילד יתחבר לצ'חצ'חים מהשכונה ויביא להוריו מפח נפש רב. ההורים יכולים לנקוט בדרך אחרת: להביא לעולם שבעה ילדים, לתת לכולם תשומת לב וקרמיקה ככל שניתן, ולקוות שרובם לפחות יעשו שיעורים ולא ישחקו כדורגל. הבאת שבעה ילדים לעולם היא צורה של פיזור סיכון. הסיכוי שיצא ילד מוצלח, גם במחיר של כמה ילדים פחות מוצלחים.

פיזור סיכון במקרה זה אומר שלהורים הראשונים יש יותר סיכוי להצלחה (או כשלון) גדולה מאוד שכן הם השקיעו את כל ממונם בילד והסיכוי שהוא יעמוד במדדי ההצלחה שהציבו הוריו הוא סיכוי טוב. להורים השניים הסיכוי פחות טוב "להצליח בגדול" שכן יש להם הרבה ילדים וגם אם אחד יצליח בגדול סביר שהאחרים יעמעמו מעט את זוהרו.

במעבר לעולם המניות, הרי שהשקעה במניה אחת יכולה להביא תשואה גבוהה מאוד במקרה שהמניה עולה, או הפסד רב במקרה שהמניה יורדת. השקעה במגוון מניות מפזרת את הסיכון. הסיכוי שנרוויח "המון" או נפסיד "המון" קטן.

מדד הוא אוסף או סל של ניירות ערך אשר ניתן להשקיע בו בצורה נוחה כדי לפזר את הסיכון (מדד מניות, מדד אופציות,אגחי"ם וכו’). כמו כן מדדים שונים משמשים כאינדיקטורים להתנהגות שוק ההון אותו הם מייצגים. ישנם אינסוף מדדים שונים ומשונים. לרוב, המוכרים שבהם מוצגים בעיתונות.

מדד המעו"ף

מעו"ף- מכשירים עתידים ופיננסים. מדד זה הקרוי גם מדד ת"א 25, אוסף את מניותיהן של 25 החברות בעלות שווי השוק הרב ביותר בישראל. חלקה היחסי של כל אחת מהחברות במדד נקבע לפי שווי השוק שלה, כאשר המשקל המקסימלי של מניה במדד הנו 9.5%. כאשר אומרים כי מדד המעו"ף עלה בשלושה אחוזים, הכוונה היא כי בממוצע משוכלל עלו מניות 25 החברות בעלות השווי הרב ביותר בשלושה אחוזים.

מדד תל אביב מאה

מדד ת"א 100 הוא אוסף 100 המניות הנסחרות ביותר בבורסה (להבדיל מהמניות בעלות השווי שוק הרב ביותר במדד המעו"ף).

מדד תל אביב שבעים וחמש

מדד ת"א 75 אוסף את כל המניות של מדד ת"א 100 שאינן במדד המעו"ף. כלומר אם אנו מחזיקים בחלקים המתאימים במדד המעו"ף ובמדד ת"א 75, יש בידנו למעשה את מדד ת"א 100.

השקעה לפי המדדים נחשבת השקעה טובה הן מפני שיש סחר רב במניות הכלולות בהם ולכן קל לקנות ולמכור בעת הצורך, והן מפני שהמדד מפזר יפה את הסיכון בין מגזרים שונים במשק ורגיש פחות לשינויים. קל גם לעקוב אחרי ההשקעה במדדים מפני שדיווחים עליהם מתפרסמים תדירות בעיתונים וברשתות השידור.

מדדים בחו"ל

בארה"ב המדדים המוכרים הם מדד ה-Dow-Jones של מניות התעשייה האמריקאיות ומדדי ה-   S&P 500 והם ידועים כאינדיקטורים חשובים למגמות שוק המניות בארה"ב. דוגמאות למדדים חשובים של שוקי מניות אחרים בעולם הם ה- Nikkei היפני, ה- DAX הגרמני ומדד ה- Hang Seng של הונג קונג.

הידעת? – הדאו ג'ונס

מדד הדאו-ג'ונס הוותיק, שנחשב למראה של כלכלת אמריקה, הוא בכלל המצאה של התקשורת. ב-1882 הגו שלושה כתבים צעירים – צ'רלס דאו, אדוארד ג'ונס וצ'רלס ברגשטרסר – רעיון: לכתוב מדי ערב עיתון שיעסוק בנושאים המעניינים את המשקיעים החדשים בבורסה המתרחבת של ניו-יורק. הם קראו לחברה שהקימו להפצת מידע "דאו-ג'ונס ושות'". את הדפים שלחו למנויים מדי ערב באמצעות שליחים בכרכרות. שנה לאחר מכן כתבו כבר דו"חות בורסה וידיעות כלכליות והחלו להדפיס את ה"וול-סטריט ג'ורנל".

ב-1906 הגה דאו רעיון נוסף: לפרסם מדד יומי של הבורסה, שכונה בהמשך "מדד דאו-ג'ונס". המדד בודק את כלל הישגי המניות של חברות התעשייה הגדולות ביום מסחר, ומציג את העלייה או הירידה הממוצעת בהן. בתחילה כלל המדד 11 חברות, אך בשנות ה-20 נקבע כבר ל-30 החברות הגדולות – וזהו המספר גם היום.

אופציות

אופציה הנה מכשיר פיננסי (חוזה) הנותן לבעליו את הזכות, אך לא את החובה, לרכוש (אופציית Call) או למכור (אופציית Put) מספר יחידות נתון של נכס בסיס (לדוגמא מניה מסוימת), במחיר שנקבע מראש הנקרא "מחיר המימוש".

בעל אופצייתCall יממש את זכותו לקנות את הנכס מכותב האופציה רק כאשר מחיר המימוש נמוך ממחיר השוק בתאריך המדובר. להבדיל, בעל אופציית Put יממש את זכותו למכור כל עוד מחיר השוק נמוך ממחיר המימוש.

חשוב לציין שהמסחר באופציות הנו תנודתי ומסוכן מאד. לצורך המחשה נביא לפניכם את הדוגמא הבאה:

פרט מסוים מעוניין להשקיע 9000$

א.         השקעה באופציה שעולה 2$ ליחידה כך שאנו קונים 4500 אופציות ומחיר המימוש הנו 45$.

ב.         השקעה במניות. כל מניה עולה 45$ כך שאנו קונים 200 מניות.

הטבלה הבאה מתארת שלושה מצבים אפשריים למחיר המנייה ביום המימוש:

כפי שניתן לראות מהדוגמא, ההשקעה באופציה משתלמת מאוד כאשר הנבואה של המשקיע מתגשמת, אך גם ההפסד במקרה שהוא נכזב, גדול יותר מאשר השקעה במנייה ישירות.

המשקיעים המוסדיים

נתח גדול מאוד מהפעילות בשוק ההון נעשה באמצעות מתווכים פיננסים. לחלקם הציבור אינו מעניק סמכויות החלטה אלא מעביר הוראות לגבי פעולות לביצוע (בנקים מסחריים לדוגמא) וחלקם מחזיקים ומנהלים תיקי השקעה של הציבור- קרנות הפנסיה, קופות הגמל,ביטוח החיים וקרנות הנאמנות (הציבור מאציל סמכויות לקבלת החלטות השקעה).

קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוח החיים עוסקים בחסכונות ארוכי טווח המשמשים לצרכים פנסיונים. נפרט מעט על קרנות הנאמנות.

קרנות נאמנות

קרן נאמנות הנה קרן להשקעה משותפת בניירות ערך. הקרן מנוהלת במטרה להפיק במשותף רווחים מניירות הערך בהם היא משקיעה. ציבור המשקיעים בקרן נהנה מהיתרונות לגודל אשר היא משיגה, יתרון המאפשר פיזור תיק ההשקעה במספר רב של ניירות ערך, בעלות נמוכה יחסית, במטרה להקטין את הסיכון. המשקיע משיג, מעבר לחסכון העמלות ופיזור השקעה, ניהול מקצועי ורציף, השקעה בחזרה בתיק ההשקעות של דיבידנדים וריבית, וכן נוחיות וגמישות (מגוון הקרנות רחב, ניתן לעבור בין קרנות בקלות וכן להשקיע או לבטל השקעה במהירות).

המשקיע בקרן נאמנות יודע מראש מהי מדיניות ההשקעה בקרן- הגדרה כללית והתחיבות מוצהרת של מנהל הקרן לגבי כיווני ההשקעה שלה (לדוגמא שיעור אחזקה מרבי/מזערי באפיקי השקעה שונים וכו’). קיימים סוגים רבים של קרנות נאמנות והן מסווגות ע"פ קריטריונים שונים, לדוגמא תחום ההתמחות הנגזר ממדיניות ההשקעה